סמנכ"לית מדור הרכש הגלובלי ב-ICL, דינה גרץ, לא נחה לרגע: במקביל לבנייתו של אגף שלם מאפס, היא פועלת לשינוי דפוסי עבודה ישנים הפוגעים בקידום נשים. "היה לי חשוב לתת להן את המקום להוכיח שעצם היותן נשים אינו מהווה מגבלה"
את שיחת הטלפון שקיבלה דינה גרץ, סמנכ"לית מדור רכש גלובלי (VP of Global Indirect Procurement) ב-ICL, כשבוע לאחר לידת בתה הרביעית – היא לא תשכח לעולם. "ביקשו שאגיע בדחיפות לפגישה. ארזתי את התינוקת והגעתי אתה על הידיים. בפגישה נאמר לי שהחלום שלי עומד להתגשם".
המהלך עליו חלמה גרץ היה פתיחתו של פרויקט רכש בינלאומי, אותו נקראה לנהל – שנים ספורות אחרי שהתגלגלה כמעט במקרה אל שורות החברה, וגילתה לא רק "היפראקטיביות יתר", כמו שמעידה היא על עצמה, אלא גם רוח גבית לנשים שסייעה להרחיב ולמצב את מקומן בחברה.
"לדרום הגענו בעקבות עבודתו של בעלי, איש קבע", היא משחזרת את תחילת הדרך. "הוא עבד ואני מצאתי את עצמי לבד בבאר שבע, משתגעת. כשהתקשרו אלי ושאלו אם אני מעוניינת בעבודה ברמת חובב, קפצתי על ההזדמנות והתחלתי את עבודתי באגף הטכני, כעובדת חיצונית. במסגרת עבודתי נחשפתי לתחומים של תהליכי עבודה, ניתוח תקציבי ורכש, והוקסמתי. בינתיים נולדו לי שני ילדים, סיימתי את לימודי התואר השני והבנתי שאני רוצה יותר מזה. ידעתי שאני רוצה להתקדם: המשרה שלי מראש הוגדרה זמנית, ורציתי לעזוב. כשבאתי להתפטר הבוס שלי סירב. הוא לא רצה שאני אעזוב את ICL והציע לי את תפקיד ראש יחידת רכש והתקשרויות.
המטרה שלי הייתה לתת במה מקצועית לתחום הרכש, להפוך אותו למשהו מהותי, עם ערך מוסף לחברה. שאיפת העל שלי, החלום, הייתה ליצור מערכת רכש גלובלית.
"בשנים ההן היו מעט מאד נשים בתפקידים בכירים, וידעתי שחלק מהתפקיד שלי חייב לכלול יצירת שינוי בתחום הזה", מספרת גרץ. "התחלתי לאסוף סביבי נשים ראויות. לא קיבלתי אותן לעבודה בגלל שהן נשים, אלא בזכות היותן מוכשרות ומקצועיות. היה לי חשוב לתת להן את הבמה ואת המקום להוכיח שעצם היותן נשים אינו מהווה מגבלה, ובמקביל לערוך שינויים בהתנהלות הארגונית שיאפשרו התאמה של התפקידים השונים לצרכים של הנשים. גיליתי שנשים רבות נמנעות מראש מהגשת מועמדות לתפקידים שכוללים נסיעות, פגישות מאוחרות או תפקידים בכירים שעלולים להרחיק אותן מהבית. הבנתי שחייבים שינוי ארגוני, שינוי בהתנהלות הגברית, אפילו ברמת הדברים הפשוטים כגון התאמת לוחות הזמנים לצורכיהן של הנשים – שינויים שיאפשרו לנשים להתקדם שלא על חשבון חיי המשפחה".
אולי יעניין אותך גם:
ייצוג הולם: בתעשיית הכימיה נשים נותנות את הטון
"מה מניע אותי? לעשות את מה שאני אוהבת"
בחזרה לשיחת הטלפון ההיא. "במשך שבועות ישבתי עם טבלאות אקסל, עם נתונים, ניתוחי מידע", נזכרת גרץ. "רק כשהבנתי שבאופן חד-משמעי זה הולך להצליח, ואחרי שבעלי פרגן ואמר שהוא מוכן לעזוב את הצבא בשביל ההזדמנות הזו, הסכמתי לקחת את התפקיד על עצמי. ארזנו את עצמנו, ארבעה ילדים וכלב ועברנו לגור באמסטרדם, במטרה להקים ולהיות אחראית על אגף הרכש הגלובלי ב-ICL".
המעבר לא היה פשוט. "בעלי, שעד כה לא היה יום אחד בבית, הפך לעקר בית. הייתה לנו תינוקת קטנה, ילדים מתבגרים, היה צריך להכיל את הצרכים השונים של כולם תוך כדי הקמת הארגון. הוצאנו את עצמנו מאזור הנוחות ובחרנו ללכת אחרי חלומות והזדמנויות. היום, בדיעבד, אני יודעת לומר שזו הייתה החלטה נכונה. מקצועית בוודאי, אך גם ברמה המשפחתית. הילדים למדו את החשיבות של חלומות, למדו להסתגל, להכיר אחרים, נחשפו לתרבויות שונות ולמדו להתגמש ולהיפתח בפני חוויות חדשות. מקצועית, אין לי אלא להגדיר זאת כאוניברסיטה של שלוש שנים, למידה אינטנסיבית אשר במהלכה רכשתי כלים, ידע ניהולי וידע עסקי. קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים לבנות ארגון מאפס".
"לא לתת לרגשות אשמה לנהל"
אם לא די בעשייתה השוטפת בחברה, מתבלטת גרץ גם בפעילותה בפורום נשים בתעשיית – קהילת מנהלות בת 60 אלף חברות שהוקמה במטרה לעודד נשים מנהלות לתפוס את מקומם במשק הישראלי בכל דרגי הניהול – עד להשגת שוויון מגדרי בהנהלות, דירקטוריונים ובהיררכיה הניהולית בכלל. "בעיניי יש לקבוצה הזאת כוח וחשיבות", היא אומרת, "הפורום הזה משמש עבורי פלטפורמה לתת ולקבל רוח גבית לצעוד קדימה, לחלוק את המחשבות בדרך הפרטית שלי ואולי לעזור לפחות לאשה מוכשרת אחת להאמין בעצמה וביכולתה להגיע רחוק ככל הניתן, מבלי להתעלם מהבחירות הקשות שעלינו לעשות לעתים".
גרץ, כך היא מעידה על עצמה, אינה מאמינה בתקרות זכוכית. "אני חושבת שאם רוצים, אם מוכנים להתאמץ ולהשקיע, אפשר להגיע לכל יעד שרוצים. אמי היוותה מודל עבורי, אישה יחידה בתפקידים ניהוליים, ואני רואה על בתי שהיא מאמינה בעצמה וביכולות שלה. לה ברור שאין הבדלים בינה לבין הבנים, ושהיא מסוגלת לעשות כל מה שהם עושים בצורה טובה. למדתי עם השנים לאזן את חיי המשפחה ואת חיי העבודה, ולא לתת לרגשי אשמה לנהל אותי. אני מרגישה שאני מודל חיקוי טוב עבור הילדים שלי, והם גדלים לתוך מציאות בה הם האדונים לגורלם ולאושרם, ולא המגדר שלהם".
מה הלאה? "מבחינתי, השמיים הם הגבול. אני רוצה לנהל יחידות עסקיות בזירה העסקית הבינלאומית, ואני מתכוונת להמשיך לנצל את ההיפראקטיביות שלי בשביל להתקדם".
