קהילה אירופה
מאי 02, 2021 | זמן קריאה דקה 1

לחפש את ההשראה מתחת לאדמה

שותף על ידי:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

מה הקשר בין אמנות למכרה האשלג הגדול בעיירה הבריטית המרוחקת בולבי?

בולבי היא עיירה מרוחקת בצפון אנגליה בת כ-3000 תושבים. התיירים פחות מכירים אותה אבל בולבי מוכרת כמעט בכל בית בבריטניה: מכרה האשלג שלה שנמצא בבעלות חברת כיל הישראלית הוא השני בעומקו באירופה כולה – בעומק של 1,400 מטר מתחת לאדמה – ומייצר כמחצית מכמות האשלג בבריטניה, בנוסף לפוליסולפט (דשן מינרלי טבעי נטול כלור – המכרה בבולבי הוא היחיד בעולם) ומלחים לצורכי תעשייה. כדי להגיע לקרקעית המכרה נדרשות 20 דקות שלמות של מסע בתוך מעלית מול קירות מהבהבים ובורות של מנהרות שהסוף שלהן נראה רק אחרי מאות קילומטרים של חפירה.

הצייר לכלאן גאודי: “רוב האנשים לא יחפשו ביטוי נרחב לאמנות בעולם הפלדה, המכרות והמחצבות – אבל להיסטוריה חוקים משלה. “אמנים ובעלי מקצועות חופשיים בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית היו מיעוט מצומצם”.

רוב האנשים לא יחפשו ביטוי לאומנות בעולם המכרות.  צילום: זואי קופר, כיל בריטניה

אולי יעניין אותך גם:

הצלחה בתנאי מעבדה

“לפתע ראינו בין ההריסות קצה של נעל”

מאות העובדים שמגיעים מדי בוקר למכרה כבר התרגלו לכך שהם לא לבד: שורה של אמנים מובילי תרבות מבריטניה ומאירופה מוצאים בסביבת העבודה הקשוחה השראת יצירה שמתארת את השילוב בין אמנות לענפי התעשייה הכבדה. המכרות הן רק ההתחלה. גם בנמלים, במספנות, במחצבות ובמפעלי הפלדה נרשמת נוכחות של אמנים שבטוחים שהאור נמצא עמוק מתחת לאדמה.

במבט ראשון קשה למצוא השראה אמנותית במכרה בבולבי. חשוך ואפל בבטן האדמה. ציור וצילום נראים כמעט בלתי אפשריים אבל אחרי שהמעלית הרועשת נוחתת, התמונה מתחילה להתבהר. חלק ממאות הגברים החסונים שעסוקים בריתוך, חפירה, קידוח וחציבה, מרימים את ראשם ומחייכים. הקרח נשבר. “אחוות אחים היא הדבר החשוב ביותר כשאתה למטה בבטן האדמה”, מסביר רוב, אחד מהעובדים שאחראיים על מכונת הקידוח. העיניים שלו מתרוצצות ונעצרות במעלית.

הרמוניה מתכתית

לאכלן גאודי הוא צייר שעוקב אחרי האמנות התעשייתית-אמנותית בבריטניה מהמאות הקודמות ועד הצגתה בגלריות המפוארות של לונדון בימים אלה. גאודי, חמוש במצלמה של ערוץ ה-BBC, הגיע למכרה בבולבי כדי לתעד את הדרך שעשו אמנים בריטיים בדרכם ליצירות הגדולות של העת האחרונה.

במסעו מטה לקרקעית המכרה הוא מודה שרוב האנשים לא יחפשו ביטוי נרחב לאמנות בעולם הפלדה, המכרות והמחצבות – אבל להיסטוריה חוקים משלה. “אמנים ובעלי מקצועות חופשיים בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית היו מיעוט מצומצם”, הוא אומר. “כשהחל לזרום הון לתעשייה והשפעותיה התפשטו בכל רחבי אירופה, החל גם ביטוי נרחב של יצירתיות, כושר המצאה, וכמובן אמנות”.

השלב הבא היה להפוך את מפעלי הפלדה, המכרות, ומספנות הוד מלכותה לאטרקציה תרבותית. אמנים כמו גראהם סאתרלנד ציירו את פניהם של העובדים והחוצבים המבלים את רוב שעות היום מתחת לאדמה. גם רוברט רייט, סטנלי טרנר, הנרי מור ורפורנלה קלו ראו במפעלי מתכת ומסילות רכבת השראה אמנותית פורצת דרך. את תוצרי המסע של גאודי אפשר לראות בתערוכת ציורים במוזיאון הימי הסקוטי ובמוזיאון הצי המלכותי. הציורים שלו הם ייצוג הולם לתעשיות שלמות שנעלמות מן העין ולעובדיהן המיוזעים תחת מכבשי הפלדה, שסייעו לחוסנה ופיתוחה של בריטניה.