האנשים שלנו ישראל
מאי 03, 2021 | זמן קריאה דקה 1

סוגרת מעגל: הצצה לאלבום החיים של שיראל

שותף על ידי:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

כבר בגיל 14 הפכה שיראל דמרי, אז נערה בסיכון מ”בית חם”, לחלק ממשפחת כיל כשצורפה לחוג צילום בחברה. עם השנים הקשר העמיק והפך אותה לבסוף לעובדת מן המניין

הקשר בין שיראל דמרי, בת ה-23 המתגוררת בבאר שבע, לבין חברת כיל, החל עוד כשהייתה רק נערה בת 14, במסגרת פעילות במועדונית “בית חם” בעיר. מועדוניות טיפוליות-חינוכיות אלה מעניקות מענה טיפולי קבוצתי המהווה מינוף ואמצעי טיפולי להוצאת נערות ממעגל הנזקקות ולמיצוי יכולותיהן וכישוריהן. המסגרות מיועדות לנערות בסיכון בגילאים 18-13, והן מספקות סביבה חמה ותומכת לשעות אחר הצהריים. נערות כמו שיראל מקבלות ב”בתים החמים” עזרה בשיעורי בית, משתתפות בחוגים ובסדנאות העשרה ורוכשות מיומנויות שונות. כיל מלווה את המועדוניות  בעיר זה שנים רבות בהשתתפות ובמימון פעילויות העשרה מגוונות, ובשילוב של עובדי החברה כמתנדבים בהן.

חגית רחמים, מנהלת קשרי קהילה בכיל, מספרת איך התחיל הקשר עם שיראל: “כששאלנו את הנערות באיזה חוג הן היו רוצות להשתתף, שיראל אמרה שהיא רוצה ללמוד צילום”. כדי לעזור לנערה לממש את החלום שלה, פנתה רחמים לגיורא רוזנפלד, עובד כיל בזמנו, שייסד את חוג הצילום במסגרת יחידת תרכובות הברום ברמת חובב. רוזנפלד, כיום גמלאי של החברה, מספר שמיד נעתר לבקשה: “הייתה רק בעיה קטנה – לשיראל לא הייתה מצלמה. תוך זמן קצר, אחרי מייל אחד ששלחנו לעובדים, הצלחנו לגייס עבורה מצלמה”, הוא מספר.

פוטנציאל מדהים ומוטיבציה גדולה. שיראל דמרי (צילום עצמי)

אולי יעניין אותך גם:

להסיר את מחסום הבושה

“מה מניע אותי?לעשות את מה שאני אוהבת”

מאותו הרגע הפכה שיראל לחלק מקבוצת הצילום, קבוצה שכל חבריה מבוגרים ממנה בשנים רבות. “מהר מאוד הרגשתי חלק בלתי נפרד מהקבוצה”, היא מספרת, “השתתפתי בכל המפגשים השבועיים, והצטרפתי לשאר הפעילויות – ימי צילום, סיורים, תערוכות, סדנאות ועוד”.

בתום שנת השירות שיראל התגייסה לצה”ל, כטכנאית מחשבים בגדוד הבדואי, ורחמים ורוזנפלד ליוו אותה ללשכת הגיוס, יחד עם אמה ואחותה. “ביקרתי אותה במהלך השירות הצבאי שלה, והתרגשתי לראות את העשייה שלה”, אומר רוזנפלד

שנת שירות עם נוער במצוקה

אחת מהפעילויות הזכורות לה בעיקר הייתה נסיעה עם כל הקבוצה לשוויץ. “הנסיעה הזו, במימון החברה, הייתה חוויה אדירה בשבילי – בהיבט האישי והלימודי”, היא אומרת. ורוזנפלד מוסיף: “התרגשתי מהנכונות של המערכת כולה לתמוך בהצטרפות של שיראל לנסיעה לשוויץ. מעבר למימון חלק נכבד מהנסיעה, החברה גם סייעה לה לעבוד לפני הנסיעה כדי לחסוך כסף למימון שלה”, הוא מספר. “היא הייתה בעננים. היינו במקומות מדהימים, עם נופים נפלאים וחוויות מרגשות”.

רוזנפלד, ששומר עד היום על קשר עם שיראל, מספר כי בעקבות הנסיעה הקשר איתה התהדק עוד יותר. “הרגשתי שהיא פתוחה יותר, ועם יותר ביטחון. התחלתי לראות את הפוטנציאל המדהים שלה וכמה גדולה המוטיבציה שלה להתקדם ולהתפתח”.

רחמים מספרת כי בעקבות הנסיעה, בכיתה יא’, החליטה שיראל שהיא בשלה לעזוב את הבית החם, ורוזנפלד מספר בגאווה כי בהמשך היא סיימה יב’, ניגשה לבגרויות, ובחרה ללכת לשנת שירות ולהתנדב לעבודה עם נוער במצוקה. בתום שנת השירות שיראל התגייסה לצה”ל, כטכנאית מחשבים בגדוד הבדואי, ורחמים ורוזנפלד ליוו אותה ללשכת הגיוס, יחד עם אמה ואחותה. “ביקרתי אותה במהלך השירות הצבאי שלה, והתרגשתי לראות את העשייה שלה”, אומר רוזנפלד, “אין ספק שההישגים שלה נובעים מהרצון האדיר שלה להתפתח, אבל גם הודות להשפעה שלנו”.

אחרי השחרור הצבאי, לפני כשנתיים, החלה שיראל לחפש עבודה ופנתה לרחמים שסייעה לה במציאת עבודה בחברה כמאבטחת. “זה הרבה יותר ממקום עבודה. הרצון לעזור פה מדהים”, היא אומרת על החברה ועל האנשים בה.

“מרגש להסתכל מהצד על הדרך ששיראל עשתה”, אומרת רחמים, “היום היא עובדת של החברה, מתנדבת בפעילויות שונות למען הקהילה, ואפילו ביקשה להתנדב בפעילות שלנו ב’בית החם'”. למעשה, במבט מהצד, זה נראה כמו סגירת מעגל מושלמת.