אחרי 18 שנה כאחראי שיקום מכרות, יגאל לוי מעביר בגאווה את השרביט לדור הבא. "אני חש אחריות רבה כלפי הטבע והאנושות להחזרת המאזן האקולוגי. הצמחייה מתחילה לגדול שוב, מי גשמים מתנקזים לשטח ובעלי חיים חוזרים לחיות במקום"
יגאל לוי, מנהל המחלקה לשיקום מכרות ב-ICL, יכול להביט בגאווה לאחור. ביוני הקרוב, מועד פרישתו המתוכנן, יסכם לוי 45 שנות עשייה מבורכת שבמרכזן עבודת קודש לשימור האקולוגי של שטחי הכרייה – ולבטח ייזכר כמי שהטביע חותם על התחום.
סיפורו של לוי בן ה-67 מתחיל במרקש שבמרוקו, בה נולד. בשנת 1953, בהיותו פעוט כבן שנתיים וחצי, עלתה המשפחה ארצה והועברה היישר אל חולות דימונה השוממים. "את ימי ילדותי ונערותי עשיתי בדימונה", הוא מספר, "סיימתי בית ספר תיכון בעיר ואז התגייסתי לצה"ל לשירות התנדבותי בחטיבת הצנחנים, גד' 202 ובשרות המילואים ביחידת עורב המובחרת בחטיבת הצנחנים".
במהלך שירותו הצבאי של יגאל, נהרג אחיו בתאונת דרכים בעת שירות מילואים ויגאל נאלץ לעזוב את היחידה הקרבית בסיום קורס מ"כים – את המשך שירותו עשה בתפקיד הדרכה בפיקוד דרום. "כמפקד ביחידה הייתי מועמד לקצונה אבל בגלל אילוצי המשפחה, הורי השכולים, נאלצתי לוותר על החלום. עם זאת, על שירות המילואים הקרבי לא ויתרתי והמשכתי לשרת במילואים ביחידה", הוא מציין.
ל-ICL הגיע באוקטובר 1975, כמפעיל ציוד מכני כבד. בהמשך התמחה בקידוח ובפיצוצים: "מבחינתי זו הייתה העבודה המשמעותית הראשונה שלי בחברה", הוא מספר. יגאל, שזוהה כבר אז בידי מנהליו כעובד מבטיח, יצא במקביל לעבודתו ללימודי ערב כהנדסאי תעשייה וניהול ועם סיום הלימודים קודם למחלקת הנדסת כרייה באגף חומר גלם: "באגף זה בודקים את הספקי הציוד, בונים סוגי כלים ,צוותים המתאימים לעבודה, מגבשים את שיטות העבודה במכרות ועוד".
אחרי כמה שנים בהנדסת כרייה התבקש יגאל לקבל על עצמו את תפקיד מנהל מחלקת קידוח ופיצוץ, תפקיד שהיה מעין סגירת מעגל עבורו לתפקידו המשמעותי הראשון בחברה. "מרבית העבודה כמנהל המחלקה התבצעה בשטח", הוא נזכר, "תוך כדי העבודה יצאתי להשתלמות לימודים בנושא קידוח ופיצוצים בסיאטל, ארה"ב שלאחריה חזרתי עם רעיונות חדשניים אותם יישמתי בשטח ואלו הביאו לשיפור ניכר בעבודת המחלקה. עם השנים עברתי עוד השתלמויות וקורסים בארץ ובחו"ל והפכתי לאחד המומחים המובילים בישראל בתחום".
עוד בנושא:
"הצבתי מטרות ולא התכוונתי לסגת מהן"
על סמך הישגיו נבחר יגאל לעובד מצטיין בשנת 2003 ובתפקידו האחרון, כבר 18 שנה, הוא משמש גם כמנהל האגף לשיקום מכרות, נוסף לניהול תפ"י – (תכנון, ופיקוח על הייצור) מכרות ומדידות. "בין התפקידים של האגף שלנו, גם לשקם את שטחי הכרייה ולהחזיר את המכרות למצבם הטבעי. הגענו להישגים מאוד מרשימים בתחום", הוא מציין, "בין היתר קיבלנו מכתבי הוקרה מהצבא על החזרת שטחי אש לשביעות רצון צה"ל והשתתפנו בכנס עולמי של איגוד מגדלי הדשנים בו אנו חברים. מבין 25 חברות נבחרנו במקום שני על ההישגים בתחום שיקום המכרות, – הישג יוצא דופן.
"האתגר שלי הוא להחזיר את השטחים המשוקמים לרשות הטבע והציבור כך שלא יורגש מבחינה נופית שהיה הליך כרייה באותו אזור", מסביר לוי. "אני חש אחריות רבה כלפי הטבע והאנושות להחזרת המאזן האקולוגי בשטחים אלו וסימנים מעודדים לכך הם צמחייה שמתחילה לגדול שוב, מי גשמים שמתנקזים בערוצי זרימה מהשטח לוואדיות ונחלים ובעלי חיים שחוזרים לחיות במקום. זהו האתגר הגדול – כמו גם ההנאה הרבה שלי מהעבודה שאני עושה״.
על 50 השנה האחרונות מביט לוי בסיפוק רב: "יש בי אהבה מתמשכת לעבודה שאני עושה ולמקום בו אני עובד", הוא אומר, "ואני בעל סקרנות בלתי נדלית ורצון ליזום ולהמציא דברים יוצאי דופן. את הדברים האלו הבאתי לידי ביטוי במהלך השנים ואני שמח שהיה פרי לעמלי".
גם לעידן שאחרי הפרישה יש לו כבר תוכניות. "במהלך שנות עבודתי בחברה היו לי מספר תחביבים אישיים לשעות הפנאי – צילום, אומנות פסיפס וטיולים רגליים בארץ ובחו"ל, ואני מתכוון להמשיך בהם. בינתיים, אני עוסק בכתיבת ספר הדרכה לבאים אחריי בתפקיד בו אני מתעד מה הם המכרות ששוקמו ומה הפעולות שנעשו לשם כך, וכיצד מומלץ לשקם את המכרות הבאים בצורה אופטימלית. החלום שלי הוא להגיע לטיול באזורי המכרות המשוקמים בעוד מספר שנים ולראות בעיניים שהשטח חזר לקדמותו כבראשית".
