הם עדיין לומדים בתיכון, אבל במקביל יוצאים לעבוד במפעלים ומרוויחים שכר מתגמל – ובעיקר מקצוע לחיים. הצצה לפרויקט שמסייע לנערים למצוא קריירה כבר בגיל צעיר
הם מגיעים בבוקר למפעל חדורי מוטיבציה ומיד מצטרפים לעבודה במסגרייה הראשית, במוסכים ובמחסן. הם ממלאים דוחות עבודה, מקבלים שכר ואפילו מתנות בחגים. רק דבר אחד כאן יוצא מגדר הרגיל: מדובר בנערים בני 16-17 שעדיין לומדים בתיכון.
הנערים האלה הם חלק מפרויקט התעסוקה והחניכה של ICL שנועד לתרום לקהילה ולסייע לנערים להתמקצע ואף למצוא קריירה כבר בגיל צעיר. כך, כבר יותר מ-30 שנה מגיעים תלמידי כיתות יא'-יב' מחמישה בתי ספר מקצועיים בדרום לעבוד במפעלים השונים – במקצועות אותם הם לומדים בבוקר בבית הספר, בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך.
"חיפשתי מקצוע לחיים והמליצו לי על לימודי מחסן ממוחשב", מספר אחד התלמידים בפרויקט, "אני לומד שלושה ימים בשבוע ומגיע לעבוד יומיים במפעלים, אני מחכה בקוצר רוח ליומיים האלה".
אחד מהם הוא נהוראי א', תלמיד כיתה יב' מבאר שבע שלומד במגמת מחסן ממוחשב ועובד במסגרת פרויקט החונכות במחסן של מפעלי ים המלח. "חיפשתי מקצוע לחיים והמליצו לי על לימודי מחסן ממוחשב", הוא מספר, "אני לומד שלושה ימים בשבוע ומגיע לעבוד יומיים במפעלים, אני מחכה בקוצר רוח ליומיים האלה".
אולי יעניין אותך גם:
א' מודה שבהתחלה חשש שהעבודה במפעל תהיה קשה ומשעממת, אבל הבין מהר מאוד שטעה. "יש במפעל אנשים טובים שאכפת להם, הם לא אומרים 'טוב, לא הצלחת בתיכון רגיל אז גם פה לא תצליח' – אלא להיפך. יש כאן ליווי צמוד של חונך, יש הרגשה של בית וגם אחלה כסף".
מירב וקנין, מנהלת פרויקט החניכה והתעסוקה ב-ICL, לא מסתירה כי שיעור גבוה מהחניכים שמגיעים לעבוד במפעלי ICL הם במצב חברתי-כלכלי מאתגר. חלק מהם זקוקים לתמיכה נפשית ולא ממהרים להיפתח לעבודה חדשה. "הם מגיעים אלינו כמו פרח סגור וצריך בעזרת הרבה מאוד סבלנות ותשומת לב אישית לפתוח אותם, אבל אנחנו רואים שזה עובד", היא מתגאה. כדי להקל על תהליך ההתאקלמות הראשונית, מוצמד לכל תלמיד חונך מקצועי שעם הזמן הופך להיות כמו מלווה נאמן שמסייע בפתרון בעיות בבית ובחיים. "אנחנו עושים את כל המאמצים כדי להיות שם בשבילם ברמה האישית", מצהירה וקנין.
מחניך למנהל
כששמעון אסולין (47) הגיע לראשונה כנער כדי לעבוד במפעלי ICL, הוא לא דמיין ש-35 שנים מאוחר יותר הוא יישא תפקיד ניהולי בחברה כראש יחידת השיפוצים והמסגרות, עם צוות חניכים משלו. "בשנת 97' הייתי חניך במפעל, למדתי בדימונה בבית ספר מקצועי, אבל הלימודים עצמם לא עניינו אותי במיוחד. הרגשתי שמתבזבז לי הזמן", הוא נזכר, "תמיד אהבתי לעבוד: לפרק, להרכיב, לייצר, לגעת בחומרים כמו ברזלים ומסגרות. הייתי טוב בזה. אני זוכר שספרתי את הימים בבית הספר וחיכיתי להגיע לעבודה במפעל".
אסולין מודה שעם הזמן, המפעל הפך לבית השני שלו. "הרגשתי סוף סוף שאני מביא את עצמי לידי ביטוי, לומד דברים חדשים וזוכה להערכה. היה לי סיפוק והרגשתי שותף לעשייה ולתוצאה".
התחושות האלה גרמו לו לחזור למפעל אחרי השירות הצבאי – הפעם כדי לבנות לעצמו קריירה. היום אסולין בעצמו אחראי על ציוות והתאמה של חונכים וחניכים ורואה בזה מפתח להצלחה בעבודה. "כל חונך קשוב לחניך שלו ומנסה לעזור בכל התחומי, הוא מתעניין במה שקורה אתו בבית הספר ומסייע בפתרון בעיות בבית או כל עניין אחר. רק ככה זה עובד, צריך להיות עם היד על הדופק ולהבין מה עובר עליהם בכל שלב בחיים".
סיבה להשוויץ
החניכים שלוקחים חלק בפרויקט זכאים לתנאי העסקה זהים כמו שאר העובדים: הם מקבלים ארוחות, הסעות, כרטיסי שי בחגים וכמובן – שכר מתגמל. מי שעוד נהנה משיתוף הפעולה המוצלח הזה הם מנהלי בתי הספר שמשתתפים בפרויקט, שרואים בו דרך מצוינת ליצירת בידול והגדלת המוניטין. "התלמידים מאוד רוצים להגיע ולעבוד במפעל ואני בהחלט משוויצה בשיתוף הפעולה הזה", מודה נאוה פולברניס, מנהלת תיכון "עתיד מחנה נתן".
פולברניס מוסיפה שנושא התעסוקה הפך לגולת הכותרת של הלימודים בתיכון המקצועי: בכיתות ט'-י' התלמידים משתתפים בסדנאות מקצועיות לפי בחירתם – ובכיתה יא' הם כבר יוצאים לעבוד במפעלים. "שביעות הרצון של התלמידים היא גבוהה לא רק בגלל התנאים", מסבירה פולברניס, "אני חושבת שמה שעושה להם את זה הוא שבסופו של דבר הם יוצאים מהתיכון המקצועי גם עם מקצוע ביד, ובחלק מהמקרים, אם יש רצינות והתמדה, גם עם מקום עבודה לכל החיים".
