טיפוח קשר עם הקהילה המקומית חשוב מאוד עבורנו בכל מקום בו אנחנו פועלים, לכן אנחנו משלבים פעילויות התנדבות בכל אזורי הפעילות שלנו ברחבי העולם, ומשפיעים על חיי אנשים ותורמים להעצמה ולתחושת השליחות שלהם. עובדי ICL רבים מתחילים להתנדב במקביל לתקופת העבודה שלהם, וחלקם גם מתחברים ומתמסרים לעשייה עד שהם ממשיכים להתנדב גם בפנסיה שלהם.
תכירו את ניר פינקלשטיין, בן 57 מלהבים, שהתחיל את דרכו כסטודנט במפעלי ים המלח, ובחלוף השנים ואחרי שהשלים את לימודיו כמהנדס מכונות, חזר לעבוד שם והתקדם לתפקידים שונים. במהלך תקופת העבודה שלו, הוא ניהל את מחלקת הנדסת האחזקה ואת מחלקת האחזקה של תחנת הכוח. ניר הרגיש שהמחלקה שלו היא ממש כמו משפחה שנייה, בה לעובדים אכפת זה מזה ומהארגון, ואם יש לכם ספק, אז תדעו שבמשך כל 26 שנות העבודה שלו ניר לא ניצל ולו יום מחלה אחד!
את פעילות ההתנדבות ניר החל ב-2003 במעון אביטן בבאר שבע, כחלק מקבוצה של 6 עובדים מהמפעל. הפעילות החלה ביוזמתה של דניאלה שמול (כיום מנהלת במשאבי אנוש), שהכירה את המעון ואת הפעילות החשובה שלו, ופנתה למספר עובדים כדי לגבש קבוצה שתתנדב במעון. כאשר ניר שמע על מה מדובר – הוא מיד השיב בחיוב. ניר התמיד בפעילות ההתנדבות שלו והגיע למעון פעם בשבוע באופן קבוע, ואחרי הפרישה שם לו ליעד להרחיב את היקף פעילות ההתנדבות, יחד עם ספורט וטיולים. כיום ניר מתנדב במעון אביטן 3 פעמים בשבוע בשעות אחר הצהריים, ובשעות הבוקר הוא מתנדב במחלקת השיקום בסורוקה, אותה תיאר כמדהימה.
"הפעילות במעון אביטן כוללת כמעט כל מה שילד צריך מהורה" מספר ניר, אחרי שחזר מיום במימדיון עם ילדי המעון ושאר הצוות, שכולל 2 בנות שירות ו-3 מדריכות. "אני יושב איתם על שיעורי הבית, אנחנו לומדים יחד למבחנים, הולכים לקנות בגדים ונעליים, הולכים לקופת חולים ועוד". במחלקת השיקום בסורוקה, אליה מגיעים מטופלים אחרי אירועים מוחיים, תאונות דרכים, בעקבות מחלות או חיידקים הגורמים לפגיעות מוטוריות וקוגניטיביות ועוד, ניר מסייע לפיזיותרפיסטיות בעבודה השוטפת עם המטופלים. "באופן לא רשמי", הוא מוסיף, "ישנם הרבה שיחות נפש כאלו או אחרות עם מטופלים שצריכים אוזן קשבת או עצה".
התרומה של ניר לקהילה היא אדירה והוא מספר שהתחושה היא הדדית: "ההתנדבות עושה לי טוב, ממלאת את ליבי, ואם גם אחרים מרוויחים מזה אזי הרווח הוא כפול. אני רואה את הילדים שמחים, מתקדמים בלימודים, מתגברים על קשיים ואני יודע שיש לי חלק בזה". גם בבית החולים הסיפוק הוא אדיר, מוסיף ניר, "אני רואה איך מטופל מגיע למחלקה ואיך הוא יוצא, זה ממש מרגש. נכון שאני לא הסמכות המקצועית, אבל היה לי חלק קטנטן וזה אושר. מילות התודה מהמטופלים, מהפיזיותרפיסטיות, מצוות הריפוי בעיסוק ומהצוות הסיעודי – זה שכרי".
בנוסף למעון אביטן ולסורוקה, ניר מתנדב בשני מקומות נוספים. האחד הוא כרכז הליגה למקומות עבודה בתחום אופני השטח במחוז באר שבע והנגב. במשך כ-6 שנים הוא מארגן את הליגה, דואג לקיום התחרויות, פרסום התוצאות וכל הלוגיסטיקה סביב. השני הוא קק"ל, שם הוא מחבר את התחביב שלו של רכיבה על אופני שטח לשמירה על הסביבה, ודואג לדווח לאשת הקשר שלו בחברה על מפגעים ביערות, אותם היא מעבירה ליערנים המתאימים לטיפול.
אין ספק שניר פינקלשטיין הוא סיפור הצלחה שמעורר השראה בצורה ייחודית. הוא ממשיך את פעילות ההתנדבות הענפה שלו וגם נהנה לבלות את זמנו הפנוי עם הנכדה הבכורה שלו, שנולדה לפני קצת יותר משנה, וסיכם את דבריו עם משפט פשוט, מרגש ונכון – "האושר הוא החשוב ולא העושר".
