אופיר דהן, כלכלן בן 35 מחיפה, לא נותן למחלה הנדירה לנהל לו את החיים. "ההורים לימדו אותי שאני לא שונה מאף אחד"
רק בגיל 30, אחרי שנים של התמודדות יומיומית, חווה אופיר דהן את המשבר האמיתי. עשרות ראיונות עבודה המחישו לו את מה שהצליח להדחיק במשך שלושה עשורים: מעסיקים רבים פשוט לא החכימו לראות מבעד למגבלה הגופנית וסירבו להעסיקו. "זה ריסק לי את הביטחון העצמי", הוא נזכר. "בפעם הראשונה הבנתי איך מסתכלים עליי באמת. פתאום, הרגשתי לוזר".
עד אז ידע אופיר דהן (כיום בן 35) בעיקר הצלחות. הוא נולד עם CMT, מחלה נוירולוגית תורשתית שמגבילה את כוחו ופוגמת בשיווי המשקל. "אני רזה מאוד וזורק את כפות הרגליים בהליכה", הוא מספר, "ביחס לאדם רגיל יש לי 50-40 אחוז כוח בשרירים. אני לא מסוגל לעמוד יציב, גם לא לעלות במדרגות בלי מעקה או ללכת עם מגש בחדר אוכל".
"קיבלו אותי כי נמצאתי מתאים בזכות ולא בחסד, אחרת לא הייתי רוצה את זה. אף פעם לא חיפשתי חסדים".
למרות כל אלה, מגיל אפס הוא נחוש לא לוותר. לא לעצמו ולא לסביבה: "ההורים לימדו אותי שאני לא שונה מאף אחד ויכול לעשות מה שאני רוצה בחיים, הכל שאלה של רצון ומוכנות להילחם. תמיד כיוונתי לעצמאות. למדתי בבית ספר רגיל עם בגרות במגמת מחשבים, נבחרתי למועצת תלמידים, שירתי בהתנדבות באגוז כאחראי מחשוב, עשיתי תואר בכלכלה והייתי גזבר אגודת הסטודנטים. תמיד היו לי חברים, אף אחד לא קילל או העליב אותי. מי שלא התאים לו, לא בזבזתי עליו זמן".
אולי יעניין אותך גם:
"החברה הבדואית נטמעת בכור ההיתוך הישראלי"
"מה מניע אותי? לעשות את מה שאני אוהבת"
המעבר מהלימודים לעבודה היה חלק: דהן צבר ניסיון תעסוקתי בבנק פועלים, בעיקר במענה טלפוני, והחליף עובדת בחופשת לידה בתעשיית המזון. ואז, נחוש להתפתח בתחום שלמד ושריתק אותו עוד בילדותו – כלכלה, הוא צלל למודעות הדרושים. מהר מאוד הבין שלא כדאי לחשוף ברזומה את המגבלה הפיזית, למשרה שממילא כרוכה בישיבה מול מחשב. אבל מפגש הוא כבר סיפור אחר, שתמיד נגמר באותה תוצאה. כמעט תמיד.
עם ציפיות נמוכות הגיע דהן לראיון במשרדי ICL חיפה שבקריות. עד היום הוא מתרגש כשהוא נזכר בבוס הראשון שלו, אבנר פלג, שקיבל אותו בזרועות פתוחות למחלקה הכלכלית. "הוא לימד אותי המון, נתן לי זמן להשתפשף והחזיר לי את הביטחון. יחד עם מנהל האגף טל סודרי, הוא נתן לי להרגיש בבית, במקום שבו רוצים בטובתי ואכפת לא
נשים מעבר לפן המקצועי". הוא מספר על עובדים נוספים ב-ICL עם מוגבלויות פיזיות, אבל חשוב לו להבהיר: "קיבלו אותי כי נמצאתי מתאים בזכות ולא בחסד, אחרת לא הייתי רוצה את זה. אף פעם לא חיפשתי חסדים".
מנהיגות עם שליחות
דהן מועסק ככלכלן בקרה תקציבית. הוא מבצע בקרה על מכירות, מכין תמחירים למוצרים, בודק כדאיות בפיתוח ושוקד על דוחות תקופתיים. אחרי שהיעד להשגת קריירה נכבש, הוא מיהר להסתער על המטרה הבאה ברשימה: מערכת יחסים. "נואשתי משידוכים ואתרי היכרויות", הוא שפך את לבו בפייסבוק. הפוסט הזה צבר 2,500 שיתופים וסידר לו 20 דייטים ודחיפה עצומה לדימוי העצמי.
ואם זה לא מספיק, הוא החליט לשתף את המוטיבציה שלו עם עוד בעלי מוגבלויות, רק כדי להפוך את ההתמודדות – לשליחות. "אני מרצה על מוטיבציה והתמודדות עם כישלון וכוח רצון", הוא מספר, "יש הרבה עבודה, אולי לא בדורנו, אבל זה יקרה". ההרצאות שהוא מקיים תחת הכותרת "במהדורה מוגבלת", כבר מלאות זמן רב מראש, והמסלול שבחר הביא אותו להצטרף לתוכנית מנהיגות שמשלבת אנשים עם מוגבלויות. "הבנתי שהסיפור שלי אפילו שווה כסף", הוא אומר בחיוך. רק דבר אחד הוא עדיין מחפש: את האחת.
