הגידול המהיר בקצב האוכלוסייה מדאיג את הודו, אבל פרויקט ישראלי שאפתני מסייע להגדיל את היבול החקלאי
באחד הביקורים האחרונים שערכה בכפר חקלאי במדינת פנג'אב שבהודו, הבחינה ד"ר פטרישיה אימס, האגרונומית הראשית של ICL דשנים, בחקלאי מקומי נלהב במיוחד. "הקרנתי סרט ישן של ים המלח עם תמונות ומוסיקה קלאסית של המפעלים", היא נזכרת, "פתאום ניגש אליי אחד החקלאים וסימן לי עם הידיים לבוא אחריו לביתו שבכפר. בהתחלה סירבתי בנימוס אבל הוא התעקש ואני כבר הרגשתי סקרנית. בביתו הוא שלף כינור עתיק והתחיל לנגן את המוסיקה שהקרנתי בסרט. זה היה מרגש והוכיח לי שהעולם הוא אכן כפר גלובלי קטן".
אין ספק, הודו משתנה. כיום היא אחת המדינות המתפתחות ביותר עם קצב צמיחה ממוצע של 7% – מהגבוהים בעולם. זה קשור בעיקר לכוח העבודה העצום שלה: הגיל החציוני במדינה הוא 28 בלבד ומספר התושבים מסתכם ב-1.3 מיליארד. על פי הערכות תעקוף הודו בשנת 2030 את סין ותהפוך למדינה הצומחת בעולם.
"האתגר הגדול בשוק ההודי הוא העובדה שגם כיום, רוב החקלאים במדינה עדיין מגדלים אורז וחיטה בשיטות גידול שמרניות", ולכן המשימה שלנו היא לחזק את שיתוף הפעולה עם החקלאים כדי להגביר את השימוש בדישון מאוזן שיגדיל את התפוקות וישמור על פוריות הקרקעות שלהם ויאפשר ביטחון תזונתי".
עם זאת, קצב הצמיחה המהיר מביא איתו לא מעט אתגרים: הצורך להגדיל את מאגרי המזון שכוללים ירקות, פירות, בשר ודגים והכרח למצוא פתרונות שיגדילו את היבולים החקלאיים. ממשלת הודו מצאה קרקע פוריה דווקא במדינה קטנה ומדברית מהמזרח התיכון, שמצטיינת בייצור פתרונות חקלאות והשקיה חדשניים. כך, הפכה הודו לקניינית ענקית של מיליוני טונות אשלג מדי שנה, ולפי כל הסימנים, זאת רק ההתחלה.
לא רק אורז. ד"ר אימס באחד ממסעותיה בהודו.
בדיוק בגלל זה נמצאת ד"ר אימס על הקו להודו כבר שני עשורים. היא מקדמת פרויקט שאפתני למדי: "Potash for Life" אשר מדגים לחקלאים המסורתיים של הודו איך להשתמש בדשן אשלג להבטחת איכות וכמות גבוהות יותר של יבולים. "האתגר הגדול בשוק ההודי הוא העובדה שגם כיום, רוב החקלאים במדינה עדיין מגדלים אורז וחיטה בשיטות גידול שמרניות", אומרת ד"ר אימס. "החקלאים המתקדמים יותר מהווים את המיעוט במדינת הענק ולכן המשימה שלנו היא לחזק את שיתוף הפעולה עם החקלאים כדי להגביר את השימוש בדישון מאוזן שיגדיל את התפוקות וישמור על פוריות הקרקעות שלהם".
אולי יעניין אתכם גם:
פוליסולפט – בשורה חדשה לחקלאים
אין עוד פרויקט כזה
כשמדברים על דישון איכותי מתכוונים בעיקר לצמצום השימוש בחנקן (ולפעמים בזרחן) כדשן ליבולים, ולהגביר הדישון באשלג. השימוש בחנקן אמנם מגדיל את היבול, אבל שימוש גובר בו עלול להפחית את האיכות של התוצרת החקלאית ולהגביר את זיהום מי התהום על ידי החנקן המיותר – נתון משמעותי כשמדובר בתת היבשת ההודית בעלת השטחים החקלאיים העצומים.
הסיבה לשימוש הגובר של החקלאים ההודיים בחנקן היא כלכלית: החנקן מיוצר מהאוויר ונחשב זול הרבה יותר ממינרליים טבעיים כמו אשלג או זרחן. כמו כן, ממשלת הודו מעניקה סובסידיות לחקלאים לקניית חנקן (המיוצר על ידי התעשייה המקומית) ובעצמה הופכת אותו למשאב זול וזמין לגידולים.
במסגרת שיתוף הפעולה בין הודו לישראל בשנים האחרונות, החלו לנחות במדינה האסייתית אגרונומים שמדגימים לחקלאים (בשיתוף עם מכוני מחקר ואוניברסיטאות מקומיות) דרכים לדשן בצורה נכונה ואיכותית את הקרקע. "יש לנו הישגים רבים בחינוך המגזר החקלאי בהודו," מתגאה ד"ר אימס, "ביצענו הדגמות באלפי חלקות הדגמה בהודו כדי להראות לחקלאים את היתרונות של הדישון באשלג". הרשימה כוללת לא רק גידולים מסיבים כמו אורז, חיטה וסויה, אלא גם גידולים שנחשבים לייחודיים יותר כמו רימונים, בננות, עגבניות, בצל, וכרוב. "הוכחנו לעשרות אלפי חקלאים שאפשר להגדיל יבולים ב-10% עד 30% עם משטר דישון נכון וגם לשפר את איכות התוצרת כמו גודל הפרי, הצבע, חיי המדף", היא מסבירה.
האם זה הפתרון שיוביל להגדלת היבולים ותוצרי המזון להודו ותושביה? ד"ר אימס סבורה שהמיזם נמצא בדרך הנכונה. "אין עוד פרויקט כזה בעולם ואנחנו מקדישים לכך משאבים רבים. הפרויקט היה אמור להסתיים בתוך שלוש שנים, אבל הוא נמשך גם כיום מעבר לייעודו המקורי לאור ההצלחה הגדולה".
